התקופה המקראית
כיבושי בבל, פרס וביזנטיון
הכיבוש הערבי ומסעות הצלב
המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל
המטייל במדינת ישראל כמוהו כפוסע בין דפי ההיסטוריה: מצודות חוף צלבניות סחופות רוח לצד נמלים שבשעריהם נכנסו יורדי ים, עולי רגל ונוסעים מפורסמים; מרחבי המדבר בהם עברו שבטים נודדים, צבאות זרים וסוחרים רכובים על גמלים; קברי שיח'ים עטורי כיפות מלבינות, מנזרי אבן שותקים, בתי כנסת עתיקים עטורי אריחי פסיפס צבעוניים.
מדינת ישראל הוקמה בארץ ישראל, שהובטחה לעם ישראל על פי המסורת היהודית; היא מקום הולדתו של ישו משיח הנוצרים, ובה עלה מוחמד נביא המוסלמים לגן העדן. מקום מושבה, בנקודת המפגש של שלוש יבשות ושני ימים, שזר בדמותה ערב רב של תרבויות, מנהגים ומסורות: לאורך ההיסטוריה שימשה ארץ ישראל כמקום מושבם של בני עמים רבים, תרבויות מתחלפות ודתות שונות. על אדמתה הצטלבו דרכי מסחר עתיקות, כמו גם מסעות כיבושים של אימפריות זרות: צבאות הכנענים, העבריים, הבבלים, הפרסיים, היוונים, הרומיים, הערביים, הצלבנים העות'ומנים והבריטים הפכו את אדמתה הנחשקת לשדה קרב, נאבקו על השליטה בה ובנו על תליה ביצורים, מבצרים וארמונות מלכים.
ארץ ישראל בין התיישבות לכיבושים: התקופה המקראית
השבטים הכנעניים היו המתיישבים הראשונים בארץ ישראל והם שאכלסו את מרבית שטחה עד האלף השני לפנה"ס. כבר בתקופה זו שימשה הארץ כמקום מפגש עבור תרבויות שונות: מצריים מדרום, אשור, מסופוטמיה ואסיה הקטנה מצפון. במהלך האלף ה-2 לפנה"ס החלו פולשים לארץ ישראל בני שבטים שונים, ובהם הפלישתים שמוצאם בים האגאי, שהתיישבו בחופה הדרומי של ארץ ישראל, והעברים שמוצאם ממסופוטמיה, שהתיישבו באזור ההר.
העבריים, הידועים בשמם 'בני ישראל', חיו במסגרתם של 12 שבטים, שאוחדו בשלהי האלף השני לפני הספירה תחת שרביטו של מלך ישראל הראשון, שאול; יורשו דוד המלך הרחיב גבולות הממלכה וקבע לה כבירה את ירושלים שהייתה לפנים עיר יבוסית, ובה הוקם בימי שלמה המלך בית המקדש בו ניצב ארון הקודש. לאחר מותו של שלמה התחלקה הממלכה לשניים: עשרת השבטים הצפוניים התכנסו תחת ממלכת ישראל, ואילו שני השבטים הנותרים הקימו את ממלכת יהודה שקבעה את מקומה בהרי ירושלים. בשנת 721 לפנה"ס נכבשה ממלכת ישראל על ידי אשור, בני ישראל הוגלו ונטמעו במקומות גלותם ונחשבים מאז כ"אבודים". ממלכת יהודה נכבשה בשנת 586 לפנה"ס על ידי בבל, בית המקדש נחרב ובני יהודה הוגלו לבבל.
ארץ ישראל בין האימפריות: כיבושי בבל, פרס וביזנטיון
בשנת 539 נכבשה בבל על ידי פרס ובני יהודה הגולים הורשו לשוב לירושלים, שהיוותה חלק מהאימפריה הפרסית. ירושלים הוקמה מהריסותיה ובית מקדש שני נבנה בתחומה. בשנת 333 לפנה"ס נכבשה האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר מוקדון וארץ ישראל בתוכה, אך בשנת 66 לפנה"ס נכבשה זו בידי הרומאי פומפיוס, ולמשך כמאתיים שנה הייתה למדינת חסות רומית הנשלטת על ידי מלכים יהודיים. בפרק זמן זה ידעה הארץ אי- שקט, מרידות וזעזועים: בשנת 70 לספירה נחרב בית המקדש בעקבות מרד היהודים כנגד הרומאים, ובשנת 135 הוגלו היהודים בעקבות מרד נוסף, ירושלים נהרסה עד יסוד ועיר רומית אלילית הוקמה על הריסותיה.
ישו, משיח הנוצרים ומייסד הדת הנוצרית נולד בארץ ישראל בעצם ימי שלטונם של הרומאים, אולם כשלושת מאות שנה חלפו טרם הפכה הנצרות לדת מותרת ברחבי אימפריה הרומית, היא האימפריה הביזנטית. באותן שנים (המאה ה-4 לספירה) החלה ארץ ישראל נתפשת כ"ארץ קדושה", הפכה למרכז עלייה לרגל חשוב והוחל במפעל בנייה גדול בתחומה: מנזרים וכנסיות רבים נבנו ברחבי ארץ ישראל, ובכללם חלקים מכנסיית הקבר בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם. שרידים נוספים למפעל בנייה מרשים זה ניתן למצוא בעבדת, כפר נחום, חמת גדר ולטרון.