מאת אמנון גופר
לעת אשמורת ראשונה, טרם יפציעו קרני השמש על הרי הגליל, חומקת לה דמות אישה מהכפר הדרוזי ינוח ונבלעת בין כרמי הזיתים. "סיתא שאמס" הם קוראים לה, והיא איננה אלא ה"שיח' שאמס" אשר על פי המסורת הפיץ את הדת הדרוזית כשהוא מחופש לאישה בימים שרדפוהו חורשי רעתו.
להבדיל מכפרי הגליל האחרים, שלידתם בגרעין אחד ומשם התפתח הכפר אל שוליו, בולטים בכפר ינוח שני טבורים: "חארת תחתא" (השכונה התחתונה) ו"חארת פווקא" (השכונה העליונה). זוהי חלוקה היסטורית, הקשורה בימי שחרותו של האִסלאם, עת התנהל מאבק בין בני ימאן מדרום ערב ובני קייס הצפוניים.
ראשונות הגיעו לכפר משפחות סייף, חטיב, קטימה, עאמר ומשפחת מלאח שנעלמה עם הזמן. הן תפסו את הבכורה והתיישבו בגרעין התחתון. אחריהן הגיעו ארבעה אחים שמהם צמחו ארבע משפחות אחרות: פאראג', חמדאן, סעיד (סוויד במקור) וסעד (ג'ומעה במקור), ואלה התיישבו בגרעין העליון.
כך נחצה הכפר לשניים, אלה אינם מתערבים באלה, לאלה בארות מים ולאלה תחנות קמח ובתי בד, ובאמצע היתה בריכת המים הגדולה שלימים הפכה למגרש חניה. במשך השנים נשכחה היריבות והבתים התחברו להם יחדיו לכפר אחד שתושביו ידועים בנדיבות לבם, והכנסת האורחים שלהם הפכה לשם דבר.
מיקומו של הכפר, ברום רכסי הגליל המערבי, מיטיב עם הדרים בו. אקלימו הנוח מאפשר גידולי הר קלאסיים שחלקם פס מנופי ארצנו. אמנם גידולי הטבק שכיסו בעבר את הטרסות ההרריות נעלמו ואינם, אולם כרמי הזיתים מקיפים את בתי הכפר מכל עבר ועצי התאנה בפאתי השדות כמו קוראים לך לקטוף מהפרי.
גפנים משתרגות על סוכות נוטרים ופלפלים תלויים על מרפסת ממתינים לקרני שמש מייבשות, כמו החיטה על הגג, המחכה לטרקטור של ה"ג'ארושי" (המגרסה) שיטחן אותה עד דק ויהפוך אותה לקמח.
פעם הוליכו שני שבילים אל הכפר, האחד ממזרח והשני ממערב. דרכי מעבר לשיירות סוחרים שמצאו מנוחתם בין בתיו ולגמו ממימי בורות המים הפזורים בו לרוב. אולי זו הסיבה שעד היום בונים תושביו בסתרי מרתפם בורות מים לאגירת מי נֶגר.
בעת האחרונה החל בכפר תהליך שימור בתים עתיקים ופיתוח אטרקציות תיירותיות, והמטייל ברחובותיו יכול ליהנות משפע הפנינים המוצעות בו.